טיפול בקטמין לדיכאון ופוסט טראומה מקטה־מיינד ישראל.png
פוסט טראומטית דחקה (PTSD) הידועה גם כפוסט טראומה היא תגובת דחק מתמשכת לאירוע טראומטי, הכולל עוררות מוגברות, חודרנות של האירוע הטראומטי והימנעות מגירויים המזכירים אותו. בעמוד זה, תוכלו לקרוא כיצד לאבחן פוסט טראומה, את הגורמים להתרחשות פוסט טראומה ודרכי הטיפול בה.



כמה מבין האנשים חוו טראומה משמעותית במהלך חייהם כתוצאה ממלחמה, תאונה, תקיפה מינית או אירוע מסכן חיים אחר, אך רק מעטם יפתחו סימפטומים פוסט-טראומטיים מתמשכים. תגובות דחק לאירוע טראומטי הן נורמליות בטווח הזמן שסמוך לאירוע, ואף נחשבות אדפטיביות ומועילות. אולם, במקרה שסימפטומים אלו נמשכים לטווח של יותר מחודש לאחר האירוע, מדובר בהפרעת דחק פוסט טראומטית



תסמינים קליניים של פוסט טראומה


הפרעת דחק פוסט טראומטית עשויה להתפתח כתגובה דחוקה מתמשכת לאירוע טראומטי גופני או נפשי (כגון חוויית הפחד או האיום של המאורע). הסימפטומים הקליניים של ההפרעה מתבטאים בארבע קבוצות עיקריות: חודרניים (כמו פלאשבק בו האדם מרגיש כאילו האירוע הטראומתי מתרחש שוב או סיוטים), המנעותיים (כמו הימנעות ממחשבות על האירוע, ממקומות או אנשים שקשורים לאירוע), שינויים בקוגניציה ובמצב הרוח (כגון חוסר יכולת להיזכר בטראומה, האשמה עצמית, מנעד רגשות מצומצם ועוד) ועוררות יתר (כמו חוסר שינה, דריכות יתר, התנהגות רגזנית או תוקפנית)



כמה זה שכיח?


כ-8% מכלל האוכלוסייה סובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית, ו-10% מהאנשים שחוו טראומה חווים חלק ניכר מהסימפטומים הפוסט טראומטיים. הפרעה זו עשויה להופיע אצל כל אדם ובכל גיל. בעולם בכלל ובישראל בפרט, השתתפות במלחמה או בפעילות מבצעית במסגרת שירות צבאי מהווה מקור מרכזי להתפתחות הפוסט-טראומה. בשפה היומיומית, הפרעה פוסט-טראומטית המתפתחת בהקשר זה מכונה לעתים "הלם קרב" או "הלם תותחים"



האם אני סובל מ-?PTSD


בהתאם ל-DSM-5, הספר לאבחון הפסיכיאטרי האמריקני, ניתן לאבחן בפרעת טראומה לאחר קיום הקריטריונים הבאים:

A - האדם נחשף לאירוע טראומטי (סכנת מוות, פציעה חמורה, תקיפה מינית וכו') באחת מהדרכים הבאות (או יותר מכך):


חוויית האירוע הטראומטי ישירות על ידי האדם.

עדות ישירה לאירוע טראומטי של אדם אחר.

מצב בו אדם קרוב חווה אירוע טראומטי.

חשיפה חוזרת או קיצונית לפרטים קשים של מקרה או מקרים טראומטיים במהלך ביצוע תפקיד מקצועי. החשיפה העקיפה לא נכללת בסעיף זה, אם היא אינה קשורה למילוי תפקיד מקצועי



B -המאורע הטראומטי נחווה מחדש ובהתמדה באחת או יותר מן הדרכים הבאות:


זיכרונות חוזרים וחודרניים מהמאורע, הכוללים דימויים ויזואליים, מחשבות או תחושות. (ילדים מעל גיל 6 עשויים לעסוק במשחק חוזר המשחזר את האירוע).

חלומות חוזרים ומעוררי מצוקה על המאורע (אצל ילדים החלומות עלולים להיות מפחידים אך ללא תוכן ברור)

פלאשבקים - תגובות דיסוציאטיביות המבוצעות בצורת רצף, החל מפיזורי תחושה קצרים שבהם האדם מרגיש או מתנהג כאילו הוא מחווה את המאורע הטראומטי, וכוללים גם אובדן מלא של המודעות לסביבה. ילדים עשויים לשחזר את האירוע במשחק.

מצוקה פסיכולוגית - מצב של קשיים פסיכולוגיים ארוכים וקשים בתגובה לכל חשיפה לסימן פנימי או חיצוני המזכיר אספקט של האירוע הטראומטי, כמו תחושות גופניות או זיכרונות.

עוררות פיזיולוגיות - תגובות פיזיולוגיות משמעותיות כגון טחורים, דחפי אדים, עליית לחץ דם וכו', שמתרחשות בתגובה לחיכוך עם גירויים פנימיים או חיצוניים המסמלים או מזכירים אספקט מהמאורע הטראומתי.



C -קיימת הימנעות מתמשכת מגירויים הקשורים לטראומה, שכן ניתן למנוע אותם באחת או שתיים מהדרכים הבאות:


ניסיונות להימנע מזיכרונות, מחשבות או רגשות הקשורים לטראומה ומתקשורת הקשורה אליהם.

ניסיונות להימנע מהתמזגות עם זיכרויות חיצוניות (אנשים, מקומות, שיחות, פעילויות וכדומה) המעוררות זיכרונות, מחשבות או רגשות הקשורים לטראומה.



D -שינויים שליליים בקוגניציות ובמצב הרוח יכולים להתפתח אחרי החוויה הטראומטית, ויכולים להתבטא בשתי דרכים לפחות:


חוסר יכולת לזכור היבטים חשובים של האירוע הטראומטי (בדרך כלל בגלל אמנזיה דיסוציאטיבית ולא בגלל גורמים חיצוניים כמו פציעה, שימוש בסמים או אלכוהול).

אמונות וציפיות שליליות (שכמובן עשויות להיות מעוותות) ומתמשכות על העצמי, האחר והעולם

מחשבות מתמשכות ומעוותות בנוגע לגורם לאירוע הטראומטי, המובילות את האדם להאשים את עצמו או אחרים בגרימת האירוע הטראומתי או השלכותיו.

רגשות שליליים עיקשים הקשורים לטראומה (פחד, אימה, כעס, אשמה או בושה).

ירידה ברורה בעניין או בנוכחות בפעילויות חשובות ומשמעותיות (בהשוואה לתקופה הקודמת לטראומה).

תחושה של ניתוק או ניכור מאחרים.

חוסר יכולת מתמשך לחוות רגשות חיוביים (שמחה, סיפוק או תחושות)


E -שינויים בעוררות ובתגובתיות המקושרים לאירוע הטראומטי (שלא הופיעו לפני הטראומה) הם מזהים בכללותם לפי שני או יותר מהסימפטומים הבאים:


רגזנות או התפרצויות כעס הבאו לידי ביטוי כתוקפנות פיזית או מילולית כלפי אנשים או חפצים.

הרס עצמי ו/או התנהגויות של נטילת סיכונים.

דריכות מתמדת.

תגובת בהלה מוגזמת מדברים שונים.

קשיי ריכוז.

קושי להירדם או לישון שינה רציפה.



F -משך ההפרעה (קריטריוניםB,C,D & E) הוא למעלה מחודש


G -ההפרעה גורמת למצוקה נפשית משמעותית או לפגיעה בתחומי תפקוד משמעותיים כדוגמת התחום החברתי או התעסוקתי


התופעות לא נגרמות בגלל טיפול תרופתי, חומרים ממכרים או מחלה.

H -בנוסף, לפעמים התופעות הללו מופיעות יחד עם סימפטומים דיסוציאטיביים כתגובה לחשיפה לגורם מעורר הדחק


דה פרסונליזציה - חוויה חוזרת או עקבית של תחושת ניתוק או צפייה מהצד של האדם בגופו או בתהליכי החשיבה שלו.

דה ראליזציה - חוויה חוזרת או עקבית של תחושת חוסר מציאותיות של העולם החיצוני (העולם נחווה כלא אמיתי, מרוחק או מעוות)

הסימפטומים מושהית, כלומר יש התפרצות מלאה של התסמונת לפחות שישה חודשים לאחר הטראומה, גם אם חלק מהסימפטומים הופיעו מיד לאחר האירוע הטראומטי. במקרה כזה יש לציין זאת במהלך האבחנה



מה גורם להפרעה?


טראומתי, המביאה לטראומטיזציה מחודשת. כמו כן, הפרעת טראומה עקיפה מתפתחת כתוצאה מחשיפה חוזרת לאירוע טראומתי, והטראומטיזציה מתרחשת כאשר האירוע מנוכר או מקשה ומעורר פחד. בנוסף, טראומטיזציה מתפתחת גם במקרים של מוות אלים וחריג של בן משפחה או חבר קרוב. חומרת האירוע הטראומתי אינה משפיעה בהכרח על התפתחות ההפרעה פוסט טראומטית, ועשויים לחסוך סימפטומים פוסט טראומטיים גם לאחר אירוע קשה



גורמים קוגניטיביים התנהגותיים:

הגישה הקוגניטיבית התנהגותית מתייחסת להפרעה פוסט טראומטית כתוצאה מעיבוד לקוי של האירוע הטראומטי. כשאין עיבוד מלא, יכול להתרחש תנודה בין הזכרונות המופקרים לסיוטים ופלאשבקים. כמו כן, החוויה הטראומטית נקשרת לגירויים ניטרליים שאינם מאיימים באופן ישיר (כמו מטוס, רחוב חשוך, ריחות או קולות) בתהליך התניה קלאסית, ובכך נוצרת התנגדות להתקרבות לגורמים אלו



גורמים ביולוגיים:

ניסויים שנערכו על בעלי חיים ואנשים הסובלים מהפרעת טראומה פוסטית הגלו את ההשפעה של נוירוטרנסמיטרים במוח על התפתחות המחלה. נמצא כי הסובלים מהפרעת טראומה פוסטית נוטים להפרשה נמוכה יחסית של חומרים מרגיעים כמו אדרנלין, אופיואיטים וקורטיזול, הקשורים לוויסות תגובות בעת לחץ

גורמים פסיכואנליטיים:

טראומת ילדות שעברה תהליך של הכחשה, הדחקה, תצורת תגובה או ביטול, והתעוררה עקב חווית טראומה עכשווית. כמו כן, יש טענות כי מנגנוני ההגנה הבריאים, שאמורים להגן על האגו, לא פעלו כראוי בעת האירוע



טיפול בהפרעת דחק פוסט טראומטית- טיפול בPTSD - איך מטפלים?
רוב האנשים מתאוששים מאירועים טראומטיים באופן ספונטני ועשויים להיעזר בתמיכה משפחתית וחברתית. אך כאשר הסימפטומים הטראומטיים קיצוניים ולא עוברים במשך זמן מסוים, נדרשים טיפולים שונים להקלה סימפטומטית והתמודדות עם השלכות החוויה הטראומטית.

דבר המשותף לרוב הטיפולים הניתנים לאחר אירועים טראומטיים הוא מסירת מידע למטופל ולמשפחתו על תסמיני ההפרעה, הטיפולים הקיימים והנטייה להחלמה ספונטנית. אלמנט טיפולי זה משמעותי מאחר שהוא מחזק את תחושת הנורמטיביות של המטופל ואת יכולתו להשתמש במערכת התמיכה המשפחתית או הסביבתית.

בשל המורכבות של הפרעת דחק פוסט טראומטית, הטיפול בה יכול לכלול יותר מגישה טיפולית אחת



טיפול קוגניטיבי-התנהגותי:


טיפול יעיל המתמקד בסימפטומים של הפרעת דחק פוסט-טראומטית. הטיפולים כוללים חשיפה מדורגת לגירויים שהיו מאיימים לאחר האירוע הטראומטי, טכניקות ניהול חרדה (הרפיה, חשיבה חיובית, חינוך לאסרטיביות והסחת דעת) והתמודדות עם הנחות לא יעילות ("כל גבר ינסה לפגוע בי", "כל טיסה תסתיים באסון"). אחד הטיפולים הקוגניטיביים-התנהגותיים היעילים ביותר לטיפול בטראומה נקרא חשיפה ממושכת (PE – Prolonged Exposure) ומבוסס על חשיפה מדורגת ושחזור מפורט של החוויה הטראומטית



טיפול פסיכודינמי:


המטרה של הטיפול הפסיכודינמי בהפרעת דחק פוסט טראומטית היא לעבד באופן מעמיק את החוויה הטראומטית ואת ההשלכות שלה על האישיות והמסלול החיים של האדם. בדרך כלל, הטיפול לא מתמקד בהקלת הסימפטומים הפוסט טראומטיים שהתפתחו לאחר הטראומה, ולכן הוא אינו מתאים למצבים בהם נדרשת הקלה סימפטומטית מיידית. לעומת זאת, סוג זה של טיפול מתאים למצבים של טראומה המתרחשים כתוצאה מפגיעה מתמשכת, במיוחד בגיל הילדות וההתבגרות. זה כיוון שחוויות טראומטיות בתקופות החיים הללו אינן מלוות רק בסימפטומים פוסט טראומטיים, אלא גם בפגיעה בדפוסי הקשר הבין-אישי, בדימוי העצמי ובהיבטים נוספים באישיות ובמסלול החיים של הנפגע



טיפול פסיכיאטרי:
כיוון שהפרעת דחק פוסט טראומטית כוללת חוויה עזה של חרדה ולעיתים דיכאון, יש אפשרות לפנות לייעוץ פסיכיאטרי על מנת לקבל תרופות שיעזרו להפחית את הסימפטומים.

טיפול במשחק מאפשר חשיפה עקיפה לזיכרונות טראומטיים ועיבוד מחודש שלהם, ועשוי להיות יעיל בטיפול בילדים המתקשים לנהל שיחה ישירה על חוויות טראומטיות בעברם



קטמין תרופה - טיפול קטמין לPTSD
קטמין הוא חומר אנטגוניסטי של קולטן NMDA, ובאופן נוסף הוא מגביר את ביטוי הקולטן AMPA. הגירוי הזה חיוני להגברת ייצור הפקטור הנוירוטרופי BDNF, המפעיל יצירת קולטנים וסינפסות חדשות. תהליך זה חיוני לבניית קשרים בין נוירונים, וכן חשוב במיוחד לטיפול בסובלים מ־PTSD, מדיכאון ומפרעות מצב רוח.

טיפול בקטמין עשוי להקל על מספר הסימפטומים המתקשים בטיפול ב-PTSD, כמו חרדה, בדידות ואובדן עניין בפעילויות מהנות. בטיפול בדיכאון, קטמין יכול לפעול מהר מכיוון שהחומר נספג במהירות דרך הוריד. חלק מהמטופלים יכולים להרגיש שיפור כבר תוך מספר שעות



קטה מיינד ישראל

המומחים בקטה־מיינד ישראל הם רופאים וקלינאים. המרפאה שלנו היא המרפאה היחידה בתחום הקטמין שמאגדת תחת קורת גג אחת מומחיות וניסיון של אנשי מקצוע בתחום הבריאות הנפש, החל משלב ההערכה הראשונית ועד לתמיכה לאחר תום הטיפול. השילוב של הכוונה מצד אנשי מקצוע בתחום הבריאות הנפש מצד אחד, והמומחיות הרפואית שלנו מצד שני, מאפשר לנו להתאים תוכנית טיפול אישית לכל מטופל ומטופל. בראש המרפאה עומד מנהל רפואי ורופא לרפואה דחופה - מיכאל דרשר, MD, ופסיכיאטר ראשי - סטיוארט סיידמן, MD



היצירה 5 רעננה כניסה ב׳ קומה 2

055.6636600

[email protected]